פסק-דין בתיק עב"ל 28353-04-11

השופט אילן סופר

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 14.3.11 (הנשיא, השופט רמי כהן, נציג עובדים מר אריה שומרון ונציג מעבידים מר איתן מורג, ב"ל 34817-10-10), אשר דחה את תביעת המערער בנוגע לדרך חישוב מענק נכות מעבודה לו הוא זכאי.

2.         המערער, מסגר במקצועו, הגיש ביום 3.12.01 למשיב תביעה להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: " החוק").

3.         ליקוי השמיעה של המערער הוכר כמחלת מקצוע ביום 25.5.03 , וביום 18.6.03 הגיש המערער למשיב תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 10% בגין טנטון תמידי, בתחולה מיום 6.6.01 .

4.         סעיף 107 לחוק שעניינו מענק לנכה עבודה שדרגת נכותו 9% או יותר אך פחות מ 20% , בנוסחו דאז, קבע כך:

            " נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קיצבה חודשית, בשבעים; הוגשה תביעה לגימלה לפי סימן זה לאחר שתמו שנים עשר חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק על אף האמור בסעיף 296 ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקיצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש בו הוגשה התביעה."

משכך, בהתאם להוראות סעיף 107 לחוק במועד הרלבנטי, שולם למערער מענק נכות מעבודה בגובה שבעים קצבאות חודשיות.

5.         ביום 1.6.03 נכנס לתוקפו תיקון 61 לחוק הביטוח הלאומי. תיקון זה התקבל במסגרת סעיף 58 לחוק התוכניות להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003-2004), התשס"ג - 2003 (להלן: " חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל").

תיקון החוק שינה את סעיף 107, כך שמספר הקצבאות החודשיות לפיהן יחושב מענק נכות מעבודה הופחת לארבעים ושלוש:

            " נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בארבעים ושלוש...."

6.         ביום 3.6.10 המציא המערער למשיב אישור על החמרת מצב לנפגעי עבודה לפי תקנה 36. המערער הוזמן לוועדה רפואית, אשר מצאה ביום 1.9.10 כי אכן מצבו הוחמר וקבעה לו נכות משוקללת בשיעור 19% בתחולה מיום 3.6.10 . בגין החמרה זו שילם המשיב למערער מענק נוסף בשיעור ארבעים ושלוש קצבאות חודשיות, בסך 21,758 ש"ח (להלן: " המענק הנוסף").

7.         בתביעה אשר הגיש המערער לבית הדין האזורי טען כי המשיב שגה באופן חישוב המענק הנוסף. לגישת המערער יש לחשב את המענק הנוסף בגין החמרת המצב בהתאם לנוסחו של סעיף 107 לחוק עובר לתיקון, דהיינו לפי שבעים קצבאות חודשיות. המערער טען כי יש להתייחס למועד בו נקבעה זכאותו הראשונה למענק כמועד הקובע , ומשום שתיקון החוק מאוחר למועד זה יש לשלם לו מענק נוסף בהתאם להוראת החוק לפני תיקונה.

המשיב טען כי משאין חולק כי ליקוי השמיעה של המערער הוא "מחלת מקצוע", וכי ההכרה בהחמרה במצבו היא מיום 3.6.10, הרי שחישוב זכאותו למענק הנוסף צריך להעשות בהתאם להוראת החוק המתוקנת.

פסק דינו של בית הדין האזורי

8.         בית הדין האזורי דחה את התביעה בקובעו כי יש לחשב את זכאותו של המערער למענק הנוסף בהתאם לסעיף החוק המתוקן.

            בית הדין קמא נסמך על הוראת סעיף 59(ט) לחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל, הקובע כך:

            " הוראות סעיף 107 בחוק הביטוח הלאומי, כנוסחו בסעיף 58(9) בחוק זה, יחולו על פגיעה בעבודה שאירעה ביום התחילה או לאחריו; היתה הפגיעה בעבודה מחלת מקצוע - יחולו הוראות הסעיף האמור על מי שהזכאות למענק נוצרה לגביו ביום התחילה או לאחריו."

            בהתאם לסעיף 109 לחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל יום תחילתו של החוק הוא 1.6.2003 (א' סיון תשס"ג).

9.         בית הדין קמא הציג מספר פסקי דין של בתי דין אזוריים בהן נדחו תביעות דומות, וקבע כי הנכות הנוספת, שנקבעה למערער בגין החמרת מצבו הקימה לו זכות למענק נוסף, וזו התגבשה רק לאחר תיקון החוק. משכך, מועד תחילת הנכות שנקבע על ידי הועדה הרפואית - 3.6.10, הוא המועד הרלבנטי לעניין בחינת תחולת סעיף החוק. משמדובר במועד המאוחר לתיקון החוק, הרי שיש להחיל את הוראות הסעיף לאחר התיקון ועל כן בדין שולם למערער מענק בגובה ארבעים ושלוש קצבאות.